הרעיון האדריכלי מתחיל במפגש עם האנשים שאני מתכנן עבורם. תמיד יש משהו ראשוני ומסקרן באינטרקציה שנוצרת בתחילת עבודה על פרוייקט, כל אחד מזמין את האחר אל תוך עולמו ושם מתחילה היצירה.

המשרד יושב במתחם נגה המתחדש ומתכנן פרוייקטים עבור לקוחות פרטיים ויזמים עסקיים בארץ ובחו”ל. המשרד זכה במספר תחרויות עיצוב ואדריכלות ועוסק בבנייה פרטית ייחודית לצד מגוון רב של פרויקטים. בין הפרויקטים נמנים מתחם בתי הנופש היוקרתי באי לפקאדה שביוון, פרויקט המגורים והשימור של מתחם קרן במושבה האמריקאית, קמפוס סמינר הקיבוצים החדש בתל אביב, חאן מדברי בצומת הערבה, קומפלקס החינוך החדש בפארק דרום, תל אביב ועוד.
הפרויקטים מאופיינים בתכנון מוקפד של חללי הפנים ושטחי החוץ תוך התייחסות לאקלים ולנוף, שמירה על בהירות עיצובית ונוכחות מאופקת ושקטה כלפי הסביבה.

מתוך העיתונות

  • מה לדעתך מקומו של האדריכל בחברה שלנו?

    כל תהליך זקוק לקצב ולזמן הנכון שלו – בטח תהליך של גיבוש תרבות עיצובית וסביבתית של חברה צעירה כמו שלנו. אדריכלות טובה דורשת זמן וצריכה להחזיק מעמד לאורך זמן. לא ניתן לייבא וליישם אדריכלות באינסטנט – צריך סבלנות, התבוננות והקפדה כדי לייצר לאט לאט מסורת עיצובית מקומית. אני משתדל לשמור על איפוק וצניעות בבניינים שלי ולהקפיד על פשטות ובהירות עיצובית. אני מקווה שמשהו מהרצונות והחיפושים שלי יישאר כאן ויוסיף אפילו קצת לאדריכלות מקומית בעלת ערך, כזו שמטיבה עם האנשים המשתמשים בה ונחשפים אליה.

  • האם האדריכלות משפיעה על החברה? על המשפחה?

    אדריכלות משפיעה ומושפעת מהכל, אבל לצערי פוליטיקאים משפיעים על חיינו יותר וגם הבניין היפה ביותר לא יכול לתקן מציאות מכוערת. בכל עבודה אני מנסה למצוא את הפתרון הטוב ביותר לקונטקסט הסביבתי ולאדם המשתמש. קנה המידה האנושי המדויק הוא בעיני המרכיב הקריטי ביותר בתכנון חלל – הוא שעושה את ההבדל בין אובייקט צורני בלבד לאדריכלות שיוצרת מקום. אדריכלות טובה משפיעה על האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות ומתנהלים בה. אני משער שכל שינוי, אפילו קטן, במי שמשתמש או חווה אדריכלות, מייצר בסופו של דבר שינוי בחברה.

  • מה היית רוצה להיות אם לא היית אדריכל?

    מוזיקאי.
    אצטדיון רמת גן, 40 אלף צופים, קניתי את הכרטיסים האחרונים שנשארו להופעה של לאונרד כהן. 150 מטר מהבמה, זמר בן 76 ולהקה קטנה. את מסכי הוידאו הצלחתי לראות עם משקפת, אותו כמעט שלא ראיתי בכלל. בתחילת ההופעה ישבנו והמשכנו לדבר, זה כל כך רחוק שזה היה כמו לשמוע מוזיקה מהשכנים. איפשהו לקראת השיר החמישי, אני חושב שהפסקנו לדבר, כל אחד היה שקוע בעצמו ובדמות הקטנה עם הכובע. הרגשתי שהוא שר רק בשבילי.

    איך במקום הכי לא מתאים לכזה מופע נוצרת כזו אינטמיות? השירים של כהן עשויים מחומרים גלויים, חשופים ובסיסיים מאוד, ללא אפקטים וטכנולוגיות מתקדמות.

    הוא מצליח לגעת בכל אחד ואחד, משהו בו גורם לקהל עצום לעמוד על רגליו ולהיכנע לחוויה הזאת. כשאנחנו מתחברים לרגש אנושי פשוט אפשר לקצר מרחקים, להרגיש ולקרב את הרחוק.