הרעיון האדריכלי מתחיל במפגש עם האנשים שאני מתכנן עבורם. תמיד יש משהו ראשוני ומסקרן באינטרקציה שנוצרת בתחילת עבודה על פרוייקט, כל אחד מזמין את האחר אל תוך עולמו ושם מתחילה היצירה.

 

אדריכל מורן פלמוני, בן קיבוץ דגניה א' 

1994 סיים בהצטיינות לימודי אדריכלות באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל בירושלים.
1994-1998 התמחה במשרדה של האדריכלית עדה כרמי מלמד.
1998 – הקים את משרד ׳מורן פלמוני אדריכלים׳ . המשרד עוסק במגוון פרויקטים בתחומים שונים:
מבני ציבור, בנייני מגורים, מתחמי נופש, מבני חינוך ובנייה פרטית ייחודית. הפרויקטים של המשרד מאופיינים בתכנון מוקפד של חללי הפנים ושטחי החוץ ובתוך כך שומרים על בהירות עיצובית ונוכחות מאופקת ושקטה כלפי הסביבה.
2015 -2010 מרצה בכיר במחלקה לאדריכלות, אוניברסיטת תל אביב.
כיום חבר בחבר הנאמנים של האקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל בירושלים.

בין הפרויקטים הבולטים של המשרד:

2001 זכייה בתחרות תכנון קמפוס מכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב.
2007  תכנון מתחם בתי נופש בלפקדה, יוון.
2012 הושלם פרויקט המגורים המרקמי ׳מתחם קרן׳ במושבה האמריקאית , תל אביב.
2016 תכנון בית הספר ׳חורב׳ לחינוך מיוחד שהזמינה עיריית תל אביב כחלק מפרויקט מתחם חינוך ליבנה בדרום העיר. הפרויקט כולל תכנון שני בתי ספר, אשכול גנים, אולם ספורט ושדרת הולכי רגל המחברת בין מבני החינוך לשכונה.
2017 זכייה בתחרות לתכנון ביתו של רומן אברמוביץ בשכונת נווה צדק בתל אביב.
2019 זכה המשרד בפרס רוקח על תכנון בית הספר ׳חורב׳ לחינוך מיוחד בדרום תל אביב.

  • מה לדעתך מקומו של האדריכל בחברה שלנו?

    כל תהליך זקוק לקצב ולזמן הנכון שלו – בטח תהליך של גיבוש תרבות עיצובית וסביבתית של חברה צעירה כמו שלנו. אדריכלות טובה דורשת זמן וצריכה להחזיק מעמד לאורך זמן. לא ניתן לייבא וליישם אדריכלות באינסטנט – צריך סבלנות, התבוננות והקפדה כדי לייצר לאט לאט מסורת עיצובית מקומית. אני משתדל לשמור על איפוק וצניעות בבניינים שלי ולהקפיד על פשטות ובהירות עיצובית. אני מקווה שמשהו מהרצונות והחיפושים שלי יישאר כאן ויוסיף אפילו קצת לאדריכלות מקומית בעלת ערך, כזו שמטיבה עם האנשים המשתמשים בה ונחשפים אליה.

  • האם האדריכלות משפיעה על החברה? על המשפחה?

    אדריכלות משפיעה ומושפעת מהכל, אבל לצערי פוליטיקאים משפיעים על חיינו יותר וגם הבניין היפה ביותר לא יכול לתקן מציאות מכוערת. בכל עבודה אני מנסה למצוא את הפתרון הטוב ביותר לקונטקסט הסביבתי ולאדם המשתמש. קנה המידה האנושי המדויק הוא בעיני המרכיב הקריטי ביותר בתכנון חלל – הוא שעושה את ההבדל בין אובייקט צורני בלבד לאדריכלות שיוצרת מקום. אדריכלות טובה משפיעה על האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות ומתנהלים בה. אני משער שכל שינוי, אפילו קטן, במי שמשתמש או חווה אדריכלות, מייצר בסופו של דבר שינוי בחברה.

  • מה היית רוצה להיות אם לא היית אדריכל?

    מוזיקאי.
    אצטדיון רמת גן, 40 אלף צופים, קניתי את הכרטיסים האחרונים שנשארו להופעה של לאונרד כהן. 150 מטר מהבמה, זמר בן 76 ולהקה קטנה. את מסכי הוידאו הצלחתי לראות עם משקפת, אותו כמעט שלא ראיתי בכלל. בתחילת ההופעה ישבנו והמשכנו לדבר, זה כל כך רחוק שזה היה כמו לשמוע מוזיקה מהשכנים. איפשהו לקראת השיר החמישי, אני חושב שהפסקנו לדבר, כל אחד היה שקוע בעצמו ובדמות הקטנה עם הכובע. הרגשתי שהוא שר רק בשבילי.

    איך במקום הכי לא מתאים לכזה מופע נוצרת כזו אינטמיות? השירים של כהן עשויים מחומרים גלויים, חשופים ובסיסיים מאוד, ללא אפקטים וטכנולוגיות מתקדמות.

    הוא מצליח לגעת בכל אחד ואחד, משהו בו גורם לקהל עצום לעמוד על רגליו ולהיכנע לחוויה הזאת. כשאנחנו מתחברים לרגש אנושי פשוט אפשר לקצר מרחקים, להרגיש ולקרב את הרחוק.